שאלות ותשובות בנושא יישור שיניים

יישור שיניים מתחילים לרוב כאשר רב השיניים הקבועות בפה, אך בהרבה מצבים מתחילים לא מחכים עד להחלפת כל השיניים החלביות.  המתנה עד להחלפת השן החלבית האחרונה כרוכה לפעמים בהשקעת מאמץ רב יותר ובטיפול ממושך יותר על מנת לקבל תוצאה מוצלחת, שהיה קל יותר לקבל קודם לכן . לעיתים מדובר אף בעקירות שיניים קבועות בגלל המתנה מיותרת להחלפת כל שיני החלב בפה ! בכל מקרה רצוי מאד שהמומחה ליישור שיניים – אורתודונט – ולא רופא השיניים, יבצע את מעקב החלפת השיניים כבר מגיל 8 ! האורתודונט בודק את הילד וקובע את הגיל האופטימלי לטיפול.

שיקולים ליישור שיניים ללא עקירות נקבעת לפי חומרת ליקוי הסגר, גיל המטופל, מידת שיתוף הפעולה עם רסן, הנטייה המקצועית של האורתודונט ועוד. במקרה של התלבטות- כדאי לקבל אפילו חוות דעת שלישית, ולהקפיד על התייעצות עם מומחה ליישור שיניים בעל תעודה של משרד הבריאות. כדאי לנסות להבין מהמומחה את השיקולים בעד ונגד ולקבל החלטה.

 טיפול אורתודונטי נמשך כשנה וחצי עד שנתיים.

ישור שיניים תוך שעה – הלוואי, אבל אין דבר זה! לפי הבנתי גם לא יהיה בעתיד הקרוב … יתכן ומדובר בפגישה טיפולית (אחת מיני רבות) הנמשכת שעה…ועכשיו ברצינות: יישור שיניים הוא תהליך ממושך הנמשך לרוב כשנה ורבע עד שנתיים. כאשר מדובר במבוגר הרי היישור אפילו יותר ממושך

​לשאלה זו אין תשובה אחת קבועה עקב ריבוי המצבים הרפואיים ושיטות הטיפול. כעיקרון המחיר נקבע על סמך מורכבות הטיפול, משך הטיפול, סוג הטיפול והמוניטין של הרופא המטפל, כפי שתוכלו לראות במאמר שכתבנו על עלותו של טיפול אורתודנטי.  

המומחה ביישור השיניים טיפל בעבר בצעירים באמצעות הגשר המתכתי הקונבנציונלי בשיניים. לעומת זאת, בשנים האחרונות, הודות  לטכנולוגיה המודרנית מתאפשר מגוון טיפולים אסתטיים של גשר שקוף – פלטות בלתי נראות מסוג אינויזליין או מכשור פנימי. בעקבות כך הרבה מאוד מבוגרים, בני נוער וילדים "מעזים" גם הם לבצע טיפולי יישור שיניים, ואף נהנים מאוד מהתוצאות. הרחבת אפשרויות הטיפול הודות לשתלים אורתודונטים ההופכות אותו לנוח, מהיר וקל. בנוסף התפתחה בתקופה האחרונה שיטה של יישור שיניים מהיר הודות לשימוש בכירורגיה מסייעת המאפשר קיצור משמעותי במשך הטיפול למשך 3-8 חודשים בלבד! כמו כן, במבוגר גשר בשיניים הוא חלק מטיפול שיניים מקיף לצורך שיפור בריאות החניכיים והשיניים. במצבים של צפיפות ומנשך עמוק טראומטי ושל  עזר לשיקום (פעולות כמו הבקעת והזקפת שן כהכנה לכתר) מאפשר האורתודנט טיפול המיטיב עם מערכת הלעיסה.

האם יש אופציות אחרות ופחות בולטות בשביל ליישר שיניים? טיפול אורתודונטי ניתן לבצע גם הרבה מעבר לגיל 25 ,כל עוד החניכיים בריאות. ואכן מטופלים במרפאה אורתודונטית בני 50 ו-60 שנים!! המעוניינים בשיפור המראה האסתטי ובחיוך מאושר. יתכן שבמינוח גשר התכוונת למכשור המתכתי הידוע המודבק על משטחי השיניים החיצוניים של מתבגרים רבים. אם כך, הרי שיש פתרונות יותר אסתטיים המיועדים לבני גילך: חלקם נראים אבל יותר אסתטיים כמו מכשור שקוף ולא מתכתי המודבק על השיניים במשטח החיצוני. במקביל קיים גם מכשור לינגואלי פנימי – בלתי נראה, המודבק על השיניים במשטח הפנימי. כמו כן, קשתיות האינביזליין המונחות על משטחי השיניים, מספקות פיתרון אורתודונטי עם מראה אסתטי מצוין. ומכאן, שיש אפשרות לטפל בגילך עם מגוון של מכשור אסתטי ואפילו מכשור בלתי נראה.

 גשר שקוף ניתן להתקין אמנם בכל גיל, אך הוא יותר מקובל במבוגרים. הסיבות: במכשור השקוף- הטיפול יותר ממושך, תכיפות הפגישות עולה, ולעיתים הגומיות בגשר השקוף משנות את צבען ויש להחליפן בתכיפות רבה . נוסף לכך הטיפול מעט יותר יקר. לעומת זאת, הטיפול במכשור מתכתי מקובל יותר בגילאים שלך.

 יישור שיניים למבוגרים הוא לרוב טיפול המתאפיין במודעות וברצון רב לטיפול יותר מאשר במתבגרים.  מוטיבציה ושיתוף הפעולה מאפשרים השגת היגיינה אוראלית משופרת וטיפול רציף ויעיל.  להבדיל מטיפול בילדים ומתבגרים, במבוגר שאינו גדל לא ניתן לבצע לנצל את תהליכי הגדילה (מודיפיקציה) של גדילה. לפיכך, כאשר מדובר בפער בין הלסתות, לא ניתן לתקן את ליקוי הסגר כמו בילד צעיר. אפשרויות הקיימות  במצב זה הן או לבצע טיפול דנטלי ללא מעורבות לסתות, או לערוך טיפול אורתודונטי בשילוב עם ניתוח לסתות (עבודה משותפת של האורתודונט וכירורג פה ולסתות). לעיתים הטיפול במבוגר הינו מקומי ונועד להשיג מטרות טיפול מאד מוגדרות.  

 לפני התחלת הטיפול צריך לדעת האם הרופא המטפל הוא מומחה ליישור שיניים או לא. המצב במדינת ישראל הוא שמיעוט העוסקים ביישור שיניים הם מומחים, כאשר חלק גדול מהעוסקים במקצוע אפילו לא עבר כל לימודים מסודרים במסגרת התמחות באורתודונטיה בארץ או בעולם. לכל מטופל הזכות להחליט האם הוא מעוניין ברופא שעבר מסגרת התמחות מלאה של 3.5 שנים באורתודונטיה כולל מבחן של משרד הבריאות (להלן מומחה לאורתודונטיה), או מסתפק ברופא שעבר מסגרת התמחות חלקית או מלאה אך ללא מבחן של משרד הבריאות, או אפילו ברופא שלא עבר התמחות כלל אלא למד אורתודונטיה במסגרת קורסי סופשבוע לאורתודונטיה.

יישור שיניים מתחילים לפעמים לפני החלפת כל השיניים בפה!  במצבים מסוימים, התחלה בעיתוי זה היא טובה יותר ומבטיחה את הצלחת הטיפול. בכל מקרה- הניחי לאורתודונט להחליט על התחלת טיפול, ואל תסתפקי בבדיקת רופא השיניים.

 לאורך כל הטיפול האורתודונטי יש צורך במעקב רפואי מקביל גם אצל רופא השיניים המטפל שבודק בין היתר את מצב החניכיים. מדובר בבדיקה שגרתית של השיניים ובטיפול שיננית אחת ל4-6- חודשים. לפעמים מתעורר צורך בבדיקה ובטיפול חניכיים של פריודונט לטיפולי חניכיים.

אין כל בעיה לבצע טיפול אורתודונטי במהלך היריון .יש לקחת בחשבון הקפדה יתרה על צחצוח וניקוי השיניים במהלך ההיריון.

כל מקרה לגופו וכל רופא וגישתו המקצועית כעיקרון אם רוצים להבטיח את היישור יש להרכיב בשנה הראשונה את הפלטה הרבה שעות החל מהשנה השניה מדובר בהרכבה של פחות שעות- לילה או לילה לסירוגין לתקופה ארוכה. הרכבה באופן כזה , ובמקביל המשך מעקב מסודר אצל האורתודונט, מבטיחים סיכויים גבוהים לשמירת התוצאה לאורך זמן.

שאלת מיליון הדולר!!! אין תשובה אחת לשאלה. מצד אחד לקיבוע יש יתרון בכך שהוא יותר נוח, פחות מגושם ולא דורש כמעט שיתוף פעולה וניתן להשאיר אותו בפה כמה שיותר. מצד שני הפלטה אמנם פחות נוחה, אך יותר היגיינית. יש לקחת בחשבון שקיבוע מצריך מעקב ממושך- בהתחלה אצל האורתודונט ואח"כ אצל רופא השיניים.

כיום, עם הדגש הרב הניתן למראה האסתטי, ובכלל זה למראה השיניים, עולה המודעות לטיפול בלתי נראה של יישור שיניים במבוגרים.  חידושים ביישור שיניים שקוף מאפשרים טיפול אסתטי, קל ויעיל יותר מבעבר. כתוצאה מכך מתבגרים ומבוגרים רבים עוברים  יישור שיניים בלתי נראה לחלוטין (קשתיות שקופות אינויזיליין).  

 אין משך זמן מומלץ אחד להרכבת פלטה בסיום הטיפול. כעיקרון תלויה ההרכבה בחומרת וסוג ליקוי הסגר, בגישת הרופא ובגורמים נוספים .. כעיקרון יש העדפה לקיבוע- כאשר אין סבירות גבוהה לשבר שלו או לפגיעה בבריאות החניכיים ברב המקרים, אני לא מוצא הרבה הבדל בין הפלטה המתכתית- פלטת הולי, ובין פלטה שקופה אומניבק לכן, אני מעדיף ברב המקרים לתת את הפלטה השקופה ובמקביל לבצע מעקב מתמשך.

 הקשר בין שיני הבינה התחתונות ובין הצטופפות שיניים אינה מספיק ברורה. בכל מקרה לא הוכח קשר סיבתי בין האחד לשני- אלא סמיכות של זמנים. בקיצור הצטופפות שיניים מתרחשת במקביל לבקיעת שיני הבינה, אך לא ברור אם היא נגרמת משיני הבינה בכל מקרה – אם לשן הבינה אין מקום בלסת, בין אם בקעה ובין אם היא כלואה- מומלץ לעקור אם שן הבינה מסודרת בלסת ויש צורך בה- להשאיר. צריך להשאיר לרופא השיניים/לאורתודונט לקבוע זאת. באשר לשאלה השניה – שן הבינה לא משפיעה על מבנה הלסת

המכשיר הקבוע מורכב מסמכים (קוביות) ומקשת המחברת ביניהם. המכשיר מודבק אל השיניים באופן קבוע ואינו ניתן להסרה. יש לשמור על ניקיון כל חלקי המכשיר ושל השיניים ע"י ניקוי במברשת השיניים ושימוש בשטיפות פה המכילות פלואור. חוסר שמירה על ניקיון המכשיר תגרום להצטברות שאריות מזון על פני המכשיר וריח לא נעים, ובעיקר לפגיעה בשיניים עצמן. הטיפול של השיננית הוא טיפול מקדים מניעתי לצרכי מניעת היווצרות מחלות השיניים ובעיות חניכיים. המגמה של טיפולים מניעתיים רווחת מאוד כיום בתחום הרפואה , מאחר והמניעה היא הטיפול הנכון ביתר- הבריא והזול ביותר. כעיקרון יש להקפיד על טיפול שיננית באופן תקופתי בכלל , ובפרט בזמן הטיפול האורתודונטי כאשר השיניים יותר רגישות לעששת השיניים ולמחלות החניכיים. עבודת השיננית במרפאה האורתודונטית: הדרכה לשמירה על בריאות הפה, התאמה אישית של אביזרי צחצוח, הסרת אבנית והכתמה (חיצונית), הנחת פלואור על משטחי השיניים לחיזוקן.

מניעת נזקים לשיניים בזמן הטיפול האורתודונטי צריכה להתמקד בכמה מישורים: כל אחד מהאמצעים חשוב למניעת חורים ו/או שהיוצרות כתמים לבנים על השיניים: 1. ניקוי קפדני מסביב לקוביות על מנת למנוע הצטברות חיידקים שעלולים לגרום לנזק. לצורך כך משתמשים בנוסף במברשת השיניים הרגילה, גם במברשת שיניים קטנה היעילה לניקוי סביב המכשור האורתודונטי ובאזור החניכיים. יש להקפיד בסיום הצחצוח על שטיפות פה המכילות פלואור. 2. תזונה- הפחתה במאכלים עשירי סוכר, ובמיוחד מאכלים דביקים- שהרי הסוכר הוא המזון אותן צורכים החיידקים ומפרישים חומצה היוצרת את החורים בשיניים(עששת). 3. פלואור לחיזוק השיניים.

פלואור הוא חומר כימי החודר לשכבת האמייל של השן ויוצר פני שטח חזקים יותר, ועמידים יותר להתקפת חיידקי העששת. הפלואור נמצא גם במשחת השיניים וגם בשטיפות פה. ניתן להחדיר פלואור לאמייל רק בילדים בהם האמייל יתפתח בכמה אופנים: 1. שטיפות מי פה המכילים פלואור לפחות פעם ביום ולפני השינה . 2. צחצוח במשחה המכילה פלואור. 3. הנחת פלואור מרוכז על השיניים (ע"י שיננית או רופא השיניים)- יש להקפיד במיוחד על טיפול זה כאשר הילד מצוי בטיפול אורתודנטי. הטיפול מבוצע בממוצע אחת לחצי שנה במרפאת השיניים. 4. צחצוח בג'ל המכיל פלואור מרוכז מאוד – פעם בשבוע (רק במרשם רופ"ש).

שלום ליאורה. אני שמח על השאלה, כי משום מה להרבה מטופלים לא ברורה החשיבות והנחיצות של טיפולי שיננית וניקוי אבן בזמן הטיפול האורתודונטי. יתרה מזאת, מטופלים חושבים שאין צורך בניקוי בתקופת הטיפול האורתודונטי, ואין טעות גדולה מזאת. תכיפות הביקורים אצל השיננית במהלך הטיפול האורתודונטי הוא אינדיבידואלי ותלוי ברמת ההיגיינה, במהירות צבירת האבן, בבריאות החניכיים ועוד. כעיקרון זקוקים ילדים במהלך הטיפול האורתודונטי לטיפול שיננית 2-3 פעמים בשנה, ומבוגרים – אפילו יותר.