פוסטים בקטגוריה: מאמרים בנושא יישור שיניים ואורתודונטיה

במצב נורמלי, הלסת העליונה והתחתונה נסגרות במנשך תקין, כשהשיניים העליונות חופפות ומכסות את התחתונות ונמצאות מעט לפניהן. כאשר הלסת העליונה או קשת השיניים העליונה צרה מדי, לא מתרחשת החפיפה, והשיניים התחתונות נמצאות חיצונית לשיניים העליונות, ותעורר הצורך של יישור שיניים של הרחבת הלסת העליונה או קשת השיניים העליונה כדי למנוע בעיות מנשך עתידיות.

מבנה ותפקוד השיניים

לבני האדם יש שתי מערכות שיניים במהלך החיים: משנן נשיר (שיני חלב) ומשנן קבוע. המשנן הנשיר כולל עשרים שיני חלב הצומחות מגיל חצי שנה ועד גיל שנים 3 ונשארות בפה בערך עד גיל 6, אז הן מתחילות לנשור ולפנות מקום למערכת השיניים הקבועה. השיניים הקבועות צומחות בין הגילאים 6 ל-14 שנה, כאשר הטוחנת השלישית (שיני הבינה) בוקעות ומתפתחות מאוחר יותר. בסך הכל, לרוב המבוגרים יש 32 שיניים קבועות (כולל שיני הבינה). המשנן הקבוע כולל שיניים חותכות, ניבים, מלתעות וטוחנות. כאשר בוקעות השיניים הקבועות, כל אחת מהן דוחקת החוצה את שן החלב שמקבילה לה. כתוצאה מהגדילה וההתרחבות של הלסתות, נוצר מקום הן להוספה של שניים קבועות (בנוסף על עשרים שיני החלב) בחלק האחורי של הלסתות, וגם להיווצרות שיניים קבועות הגדולות יותר בממדיהן משיני החלב. לכל שן צורה וייעוד משלה, ויחד הן יוצרות מבנה חזק ואחיד, המשמש אותנו בחיי היום יום. השיניים משמשות ללעיסה, ויש להן תפקיד בהיגוי ובדיבור בשילוב הלשון אשר לוחצת עליהן להפקת עיצורים וצלילים. כמו כן, השיניים משפיעות על הבעת הפנים. בעיות במבנה שיניים או בצורתן, עלולות להשפיע על מראה הפנים. תופעה נפוצה של שינוי במראה הפנים מתרחשת לאחר עקירת שן, או בעקבות בקיעת שיניים בעמדה ובמיקום לקויים.

ללשון יש תפקיד מרכזי במגוון פעולות כגון הגייה של צלילים, לעיסה ובליעה. בנוסף, לתנוחה של הלשון בפה ישנה חשיבות רבה בעת מנוחה. במצב מנוחה הלשון אמורה להיות בצד האחורי של הפה.

עם הלידה התינוקות בולעים כאשר הלשון נמצאת בעמדה קדמית ונוגעת בשפתיים ומתאפשרת היניקה ומציצת האוכל. במהלך השנים, משתנה צורת הבליעה, והלשון משנה מיקומה יותר אחורנית, אל מאחורי השיניים העליונות, ונוגעת בחך הקשיח. סגירה תקינה מתקיימת כאשר השפתים מתקרבות אחת לשניה והלשון לא מצויה ביניהן.

דחיקת לשון היא מצב בו לא חל שינוי זה בהרגלי הבליעה, והלשון נותרת בעמדה קדמית בין השפתיים בזמן האכילה והיא קיימת בחלק מהילדים, המתבגרים והמבוגרים.

היפופלזיה בשיניים היא מום התפתחותי בשכבת השן החיצונית של שיניים חלביות וקבועות המתרחש בשלב הנחת המטריצה האורגנית.
אמייל השן דק יותר ולפעמים גם מחורץ, ומלווה בהופעת כתמים בצבע לבן או צהוב. מבנה השן הינו חסר בגלל אמייל דק מהרגיל, וניתן לראות בורות, חריצים או רק חלקים חסרים בכותרת השן.

כיצד נגרמת היפופלזיה בשיניים?

היפופלזיה בשיניים נגרמת בשל מחלה סיסטמית של האם במהלך ההיריון בזמן היווצרות כותרת השן, או בשל הפרעה מקומית, כגון זיהום, חבלה, הקרנות, מורסה דנטלית. פגיעה רק בשן אחת או בשתי שיניים סמוכות מרמזת על בעיה מקומית (נרכשת), בעוד שפגיעה ברב המשנן, מרמזת על בעיה מולדת.
פגיעה אחרת היא היפומינרליזציה בשיניים – ירידה בהסתיידות של תוכן האמייל, כאשר הפגיעה טווח הפגיעה נע מאמייל קשה מספיק כדי להעניק לשן מראה שקוף עד למצב של אמייל רך.

המידות האידיאליות של לסת עליונה מול לסת תחתונה

איך לסת עליונה ולסת תחתונה אמורות להיות? כעיקרון הלסת העליונה והתחתונה צריכות להתאים במיקום ובגודל אחת לשנייה, כשהלסת העליונה הינה רחבה יותר מהלסת התחתונה ומעט יותר בולטת ממנה. מראה לא אסתטי של השיניים העליונות הבולטות ביחס לשיניים התחתונות נובע בין השאר מלסת עליונה בולטת קדימה, על רקע לסת גדולה או בעמדה קדמית יחסית ללסת התחתונה.

שנים רבות הייתה נטייה ביישור שיניים להעדיף את המכשור הקבוע על הנשלף, ואכן, עד לאחרונה המכשור המקובל ביותר בילדים היה גשר בשיניים – ברזלים המודבקים על השיניים. לעומת זאת, הרכבת מכשיר נשלף בפה מחייבת שיתוף פעולה, מחויבות ואחריות רבים, שפחות מאפיינים ילדים ובני נוער. על רקע זה תוהים לעיתים ההורים האם ניתן לסמוך על הילדים שירכיבו את הפלטות הנשלפות. אלא, יותר ויותר מחקרים וניסיון מהשטח מראים כי ילדים מצליחים לשמור על עקביות ומשמעת בטיפולים אלו. והם מפתיעים לא אחת את הוריהם בשיתוף פעולה מצוין. הסיבות לתופעה מבורכת זו נעוצות במספר גורמים: